נשים למען אסירות פוליטיות (נלא"פ)


דף מידע נובמבר 2018

כלא השרון (תל מונד)

כל האסירות הפוליטיות הפלסטיניות הועברו מכלא השרון לכלא דמון. ההעברה החלה ב-31 באוקטובר והושלמה ב-7 בנובמבר 2018.

במשך שנים דרשו האסירות הפוליטיות באופן עקבי להעביר את כולן לבית סוהר אחד, ולכן הן מרוצות מכך.

שירות בתי הסוהר (שב"ס) לא נתן כל נימוק להעברה. עם זאת, נראה כי היא קשורה לפסיקת בג"ץ ביוני 2017, שהורתה למדינה להגדיל את שטח המחיה לכל אסיר, אשר במקרים רבים הוא רק 2.2 מ"ר, ל-3 מ"ר בתוך 9 חודשים, ול-4 מ"ר בתוך 18 חודשים. בכלא השרון שטח המחיה של האסירות הפלסטיניות היה הרבה פחות מ-3 מ"ר לאסירה.

המדינה לא נענתה, ובמקום זאת ביקשה מבג"ץ ארכה של עשר שנים, עד לשנת 2027. הארגונים* שהגישו את העתירה לבג"ץ ב-2014, אמרו ב-2018: "המדינה ממשיכה להתעלם מזכויות האסירים. בכוונתה להתעלם באופן שרירותי מפסיקתו של בג"ץ".ביום 1 בנובמבר 2018 העניק בית המשפט ארכה עד ל-30 באפריל 2019 להגדלת שטח מחיה של 3 מ"ר, ועד ל-2 במאי 2020 להגדלת שטח מחיה של 4 מ"ר.

יצוין, כי על מנת לקיים את פסיקת בג"ץ לצמצום צפיפות היתר בבתי הכלא, אישרה הכנסת ב-5 בנובמבר 2018 תיקון לחוק קיים. התיקון מרחיב במידה ניכרת את האפשרויות של "שחרור מנהלי" של אסירים. עם זאת, באופן שרירותי החריגה הכנסת את האסירים הפוליטיים הפלסטינים משחרור מוקדם מטעמים מנהליים.

כך נופצו תקוותיהן של האסירות הפוליטיות הפלסטיניות, שציפו שהחוק החדש יקל את שחרורן המוקדם.

כלא דמון (על הכרמל)

בעקבות העברת כל האסירות הפוליטיות הפלסטיניות מכלא השרון, יש כיום כ -50 אסירות בכלא דמון. התנודות במספר הן בשל מעצרים חדשים וכן שחרור בסיום תקופת המאסר.

המאבק הראשון שניהלו האסירות הפלסטיניות היה נגד ההחלטות השרירותיות של שלטונות הכלא בנוגע לחלוקת האסירות בתאים. האסירות הפוליטיות דרשו לבחור בעצמן את תאיהן. במחאה סירבו האסירות להיכנס לתאים ונשארו בחצר. הן נכנסו למשא ומתן עם שלטונות הכלא, ולאחר מכן ניתנו לאסירות הזכות להחליט מי חולק איתן את התא.

האסירות הפלסטיניות כלואות באגף שבו 13 תאים. בכל תא יש כ 4-8 אסירות. אחד התאים הוא תא בידוד, השני הוא תא בידוד עם מצלמות. וכן יש תא גדול שסגור כרגע; נאמר לאסירות כי רק הקטינות יורשו להשתמש בו כדי ללמוד, דבר שמדאיג, שכן נאמר להן שתא זה יהיה ספרייה וחדר קריאה לכל האסירות. לכל משפחה של אסירות מותר להביא רק שני ספרים בחדש - ובתנאי שהאסירה קיבלה מראש אישור לקבל את הספרים ושהיא מחזירה למשפחה 2 ספרים שכבר יש לה.

בכל התאים והחצר יש רצפת בטון, ללא כל אריחים או חיפויים אחרים. אין כיסאות בתאים, והאסירות לעתים קרובות יושבות על הרצפה החשופה, שאותה רשויות הכלא אוסרות לכסות בשמיכות.

בכל תא ישנם קומקום מים, פלטת בישול חשמלית ומקלט טלויזיה. בתאים יש שירותים אך אין מקלחות. האסירות נעולות כל יום בתאים במשך 20 שעות ולעיתים כל היממה.

חצר הכלא

האסירות אינן מורשות אפילו לרוץ בחצר. יתר על כן, הן כל הזמן תחת מעקב של 2 מצלמות, אשר מקשה על האסירות לבצע תרגילי ספורט בחופשיות, שכן הן נצפות על ידי סוהרים. לאסירות אין חופש להתאסף. למעשה, נאסר עליהן להתכנס לקבוצות בחצר. האסירות מקבלות בערך 4 שעות שהות בחצר, הכוללת את ההזדמנות היחידה שיש להן להתקלח.החצר אינה מקורה; כך שהאסירות אינן עוזבות את תאיהן כאשר יורד גשם.

מקלחות

המקלחות הן מחוץ לתאים; ולכן האסירות יכולות להתרחץ רק במהלך פרק הזמן המוגבל המוקצה להן ליציאה לחצר. הגישה שלהן למקלחות מצטמצמת עוד יותר בכל פעם שהן אינן מורשות לצאת מהתאים שלהן, למשל במהלך הביקורים של הנהלת הכלא.מיקום המקלחות מחוץ לתאים מסכן את האסירות במיוחד בחורף, היות שכלא דמון הוא על הר הכרמל, החשוף לרוחות ולקור.

חינוך

האסירות מנועות להחזיק בחומר לימודי. לאחרונה, במהלך חיפוש בתאים, נמצא דף אחד המכיל חומר לימודי והוחרם. הסוהרים אמרו לאסירות כי כל חומר לימודי אסור.

חומר לעבודות יד ועבודות אמנות

בית הסוהר עדיין אינו מתיר למשפחות האסירות לספק חומרים לעבודות יד ועבודות אמנות. לכן, נשללת למעשה זכותן של האסירות לעסוק ביצירת חפצי אמנות ועבודות אמנות.

מעצר מנהלי

מכלל האסירות הפוליטיות הפלסטיניות שתיים עצורות כיום במעצר מינהלי, שהוא מנגנון שבו משתמשות הרשויות הישראליות לצורך כליאתם של אנשים ללא כתב אישום. האסירים והאסירות מוחזקים לפרקי זמן ממושכים בעילה של "מידע", שאותו לא חושפים לאסירים או לצוותים המשפטיים שלהם. המעצר המנהלי משמש כמעט אך ורק לעצירת פלסטינים. למרות שצו המעצר המנהלי הוא עד שישה חודשים, הצו יכול להיות מוארך מספר שרירותי של פעמים. מעצר מייסר זה שולל מהאסירים לא רק את ידיעת "המידע" הסודי שבגללו נעצרו, אלא אף משאיר אותם באפלה לגבי משך המעצר. הם לא יודעים מתי ישוחררו, אפילו לא אחרי כמה שנים. ואכן, מעצרה של אחת מהעצירות המינהליות הוארך מספר פעמים.

ח'אלידה ג'ראר, חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית, בת 55, אם לשניים מרמאללה, נעצרה ב-2 ביולי 2017. המפקד הצבאי הוציא נגדה צו מעצר מנהלי בן שישה חודשים. בדצמבר 2017 הוארך מעצרה המנהלי ב-6 חודשים נוספים ולאחר מכן, ביוני 2018, בעוד 4 חודשים. ואז באוקטובר 2018 הוארך שוב בעוד 4 חודשים. ח'אלידה כבר נעצרה בעבר ושוחררה מהכלא ביוני 2016, לאחר שריצתה14 חודשים, כולל חודש במעצר מינהלי.

פדאא דעמס, בת 24, מבית אומר שבאיזור חברון, היא סטודנטית. היא נעצרה ב -29 במאי 2018 ונידונה לשלושה חודשי מאסר. בדיוק כאשר היתה אמורה להשתחרר, הוצא נגדה צו מעצר מנהלי בן 6 חודשים. פדאא כבר נעצרה בעבר ושוחררה מהכלא ביולי 2015 לאחר שריצתה שישה חודשי מאסר.

* העתירה לבג"ץ בעניין הצפיפות בבתי הכלא הוגשה על ידי הארגונים הבאים: האגודה לזכויות האזרח בישראל; רופאים לזכויות אדם - ישראל ; המרכז האקדמי למשפט ולעסקים.

אנו מצטרפות לקריאה לשחרור כל האסירים הפוליטיים.

העמוד הראשי