כיום יש כ- 120 אסירות פוליטיות בבתי הכלא הישראלים: כ- 107 בכלא השרון (תל מונד), 6 בכלא נווה תרצה (רמלה) ומספר אסירות במתקני כליאה שונים.
עטאף עליאן, בת 42, עצירה מינהלית, מרמאללה, אם לתינוקת בת 16 חודשים. ב- 22 בדצמבר 2005 היא נלקחה מביתה שברמאללה ע"י הצבא הישראלי והובאה לכלא השרון. ניתן לה צו מעצר מינהלי לתקופה של שישה חודשים, בעקבות עתירה נגד הצו התקופה קוצרה לארבעה חודשים. ב- 20 בפברואר 2006 עטאף פתחה בשביתת רעב כנגד מעצרה ונגד סירוב הנהלת הכלא לדרישתה שביתה התינוקת תהיה עימה. שלושה ימים אחרי שפתחה בשביתת רעב, כעונש, היא הועברה לכלא נווה תרצה (רמלה) ומוחזקת שם בהפרדה.
עטאף היתה אסירה פוליטית יותר מעשר שנים ולאחר מכן נעצרה שוב בתקופות שונות. אחרי שיחרורה ובין מעצר למעצר היא הקימה מספר מוסדות חברתיים - בבית לחם: מרכז נשים וגן ילדים שהתפתח לבית ספר יסודי, אחרי נישואיה עטאף עברה לראמאללה שם הקימה אינטרנט קפה לנשים ונערות, מקום בו הן יכולות לגלוש וללמוד הפעלת אינטרנט.
.
כלא השרון (תל מונד)
ביקורי משפחות
הצלב האדום הבינלאומי, אשר מארגן את האוטובוסים לביקורים, החליט כי לא יתיר לילדים קטנים לבקר את האסירות/רים יותר מפעם אחת בחודש במקום פעמיים (רשויות הכלא מאשרות שני ביקורים בחודש). הדבר גורם לכעס רב בקרב האסירות. לאסירות האימהות חשוב מאוד להיפגש עם ילדיהן. יש משפחות אסירות (ואסירים) רבות בהן כל המבוגרים במשפחה מנועים מלבקר בבתי הסוהר והילדים הם המבקרים היחידים.
לאחרונה הרשויות הישראליות אסרו על ביקורי אחיינים ואחייניות. במיקרים מסוימים אחיינים קטנים היו בני המשפחה היחידים שהותר להם לבקר בכלא, עכשיו הם מנועים מכך.
המשפחות מעוכבות, באופן קבוע, בדרכן לכלא בגלל כללי המעבר שהשילטונות הישראלים מטילים עליהם (למשל: הם צריכים לעבור לאוטובוס אחר במחסום והם נאלצים להמתין שם זמן רב). לכל ביקור, המשפחות יוצאות בערך בשעה ארבע בבוקר, ולמרות שהמרחק לכלא לא עולה על 100 ק"מ הן מגיעות לביקור רק בשעה 14:00. הביקור עצמו הוא 45 דקות. המשפחות נאלצות לחכות בכניסה לכלא לפני הביקור ואחרי הביקור ובערך בשעה 21:00 האוטובוס יוצא מהכלא בחזרה, כך שהמסע מסתיים רק בשעה 24:00 ואף יותר מאוחר.
החלונות עדיין מכוסים בלוחות מתכת ולא ניתן לפתוח אותם כך שלא נכנס לתאים אור יום והאיוורור לקוי.
עכשיו יש לאסירות חדר ספריה שמשמש גם ללימודים. הן הגישו בקשה לרשויות הכלא, שיאשרו לאסירות הקטינות ללמוד בצורה מסודרת עם מורה מקצועי/ת. סידור כזה קיים לגבי האסירים הפוליטיים הקטינים.
בתקופה האחרונה הנהלת הכלא הגישה תביעות נגד אסירות בטענה שביצעו עברות משמעת באירועים שהיו בעבר.
מנאל ע'אנם, בת 30, אם לארבעה, ממחנה הפליטים טולכרם, נעצרה ב- 16 באפריל 2003. בנה נור, שנולד בכלא, ישאר עימה עד לדיון הבא בעיניינו שיתקיים בבית המשפט בתל אביב, ב- 24 במאי 2006. הקמפיין לשיחרור מנאל נמשך.
על מנאל והקמפיין לשיחרורה
סמר צביח, מטולכרם, נעצרה ב- 29 בספטמבר 2005. היא בחודש השביעי להריונה, לאחרונה עברה בדיקות במרפאה מחוץ לכלא ונמצא שהיא ירדה במשקל. מטעם רשויות הכלא לא ניתן לה כל מזון נוסף והיא אינה מקבלת מספיק בשר וירקות. האסירות האחרות מעבירות אליה מהמנה שלהן אך גם זה לא הרבה כיוון שהאסירות מקבלות ירקות ופירות רק פעמיים או שלוש בשבוע בכמות קטנה. אותה בעיה קיימת לגבי חלב ומוצרי חלב. בעלה של סמר הוא עציר מינהלי בכלא צבאי לכן היא אינה יכולה להיפגש איתו.
רשא אלעזזה,בת 18, ממחנה הפליטים דהישה. לאחרונה הותר לאמא שלה לבקר אותה, אחרי שהצליחה לשכנע את רשויות הכלא שהיא אכן אימה.
אמנה מונא, בת 29, מביר נבאללה, נעצרה ב- 29 בינואר 2001. רשויות הכלא לא אישרו לה להמשיך את לימודיה באוניברסיטה.
<
משפטים
מרים אלטארבין, בת 18, מיריחו, נעצרה ב- 23 בינואר 2005. נשפטה לשמונה שנות מאסר.
כלא נווה תרצה
האסירות הפוליטיות בכלא נווה תרצה ממשיכות לסבול מפטריות.
עורכת הדין של נלא"פ, תגריד ג'השאן שוב לא קיבלה אישור לבקר את טלי פחימה.
העמוד הראשי